<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת פנחס</h1>
<h2>דף ח.</h2>
משפטן [במדבר כ"ז] נו"ן הפוכה כמשפטן, לפי שהיה עין של משה על הקב"ה למה העלים ממנו דין נחלות אמר שמא אותו דין מנו"ן שערי בינה הוא א"ל הקב"ה למשה הפוך פניך לאחוריך למ"ט שערים ולא מן נ' ולא נ' שערי בינה הוא אך לפי שהרהרת ואמרת הדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו לכך נתעלמה ממך מה שהנשים היו יודעות ודוברות וזהו שאמר הכתוב כן בנות צלפחד דוברות.
פירוש נחלות. כן בנות צלפחד דוברות, [במדבר כ"ז] אמר הקב"ה יפה תבעו והדין עמהם וכן כתובה לפני במרום אשרי מי שהקב"ה מודה בדברו.
<h2>דף נד.</h2>
ויהי אחרי המגפה [במדבר כ"ו]. כאן נפסק הפרשה באמצע הפסוק, להודיעך כי פרשת צרור לא נאמר כאן אלא לאחר זמן בפרשת מטות שנא' (במדבר ל"א ב') נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים, ונכתבה כאן לפי שהייתה מגיפה ונפלו מישראל כ"ד אלף, אמר הקב"ה בני נפלו והמחטיאים לא יפלו, והכתיב (ויקרא כ' ט"ו) ואת הבהמה תהרוגו, והלא קל וחומר הוא מה בהמה שאין לה דעת נהרגת על שנהרגה אשה על ידה, אלו מדיינים שהכשילה את בני על אחת כמה וכמה. לכך כתיב צרור להודיעך למה ציוה כן על המדיינים משום המגיפה שנאמר ויהי אחרי המגיפה. דבר אחר סמך ויהי אחרי המגיפה שציוה למנות את ישראל, משל לרועה וכו' עד שנכנס זאב וטרף מיד התחיל למנות עדרו.
<h2>דף פב:</h2>
פנחס. [במדבר כ"ה]. שפנה וראה שאין אדם חס על כבוד קונו, עמד הוא וקינא שנאמר (כ"ה ז') וירא פנחס וגו'. השיב את חמתי. אמר הקב"ה החזיקו טובה לפנחס שעל ידו שהיה קנאי השיב את חמתי מכם. והוא בן משיב חימה שנאמר באהרן (במדבר י"ז י"ב) ויתן את הקטרת ויכפר על העם. בקנאו את קנאתי. לא נמצא בכם איש קנאי חוץ ממנו והוא בן לוי שהיה קנאי בדינה.
את בריתי שלום [במדבר כ"ה]. ו' קטיעא לפי שהשלים רצונו של מקום. וקצת קשה אם כן משה רבינו עשה כן במעשה העגל ואם כן היה לו להחזיק טובה. ויש לומר כן נראה פינחס קינא לבדו, אבל משה רבינו ויאספו אליו כל בני לוי, ולכל שבט לוי החזיק טובה שנאמר (דברים ל"ג ט') האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו'. דבר אחר שלום, כי היה משפחה גדולה וגם היא שלא יהיה ירא מקרוביהם. דבר אחר שלום, איזו שלום שעדיין הוא חי וכן הוא אומר (מלאכי ב' ה') בריתי היתה אתו החיים והשלום. דבר אחר לכך קטיעא ו' של שלום, כלומר בברית שלמה נכרתה לו, כדאמרי' [זבחים ק"א ע"ב] עד מעשה זימרי לא נתכהן פינחס, פי' לא נתנה לו כהונה בברית לו ולזרעו בלא הפסק. וחצי ו' של שלום נתנה בוי"ו של גחון (ויקרא י"א מ"ב), לפי שהנחש הביא מיתה לעולם ופנחס העביר מיתה ומגיפה מישראל, ולכך נתנה חצי ו' ולרפאותו ולא הועיל שהרי עדיין הולך על גחון, ולכך ו' של גחון ארוכה מכל אותיות של תיבה, לפי שנתקלל נחש בו' קללות שנאמר (בראשית ג' י"ד) על גחונך תלך וגו'.
ברית כהונת עולם [במדבר כ"ה]. מלמד שנכרת לו ברית לפנחס שלא תפסוק ברית וכהונה מזרעו על ידי בנות, אבל על (ידי) אהרן במעשה קרח לא כתיב בריתי, ולכך פעמים שפוסקת כהונה מזרעו על ידי בנות. ויכפר על בני ישראל. וכי קרבן הקריב, אלא כל ההורג אדם רשע כאלו הקריב קרבן כפרה. ד"א ויכפר על בני ישראל, כי לעולם אליהו הנביא, למאן דאמר זה פנחס, הוא מכפר בכל יום על ישראל עד תחיית המתים.
<h2>דף קה:</h2>
פירוש יפקוד. וידבר ד' אל משה וגו' יפקוד ד' וגו' [במדבר כ"ז]. להודיע שבחן של צדיקים כשמסתלקין מן העולם הם מתעסקים להניח במקומם פרנס לישראל, שהרי משה תחילת דיבורו בפטירתו רצה להעמיד פרנס לישראל מאת הקב"ה שנ' יפקוד ד' וגו'. ולמה פרטו הכתוב ליהושע בחיי משה, כדי שלא להטיל [מחלוקת] בין בניו של משה לבניו של אהרן. פירוש יהושע. קח לך את יהושע. קח מה שבחר לך ששימש לך יהושע ואתה חייב ליתן לו שכרו זשה"כ (משלי כ"ז י"ח) נוצר תאנה יאכל פריה. איש אשר רוח בו. לפי שאמר אלקי הרוחות שידע להלוך עם כל אחד ואחד לפי דעתו ורוחו, והיה יהושע יודע כי למד ממך. וסמכת [את] ידך עליו. שיהיה מורה לפניך בחייך, שלא יהו ישראל אומרים בחיי משה לא היה מדבר ועכשיו הוא מדבר. ויעש משה. עשה בשמחה ולא הרע בעיניו בשביל בניו. ויקח את יהושע. לקח אותו בדברים והודיעו מתן שכרן של פרנסי ישראל, המוחים על העבירות והמחזיקים ידי עושי מצות, בעוה"ז ובעוה"ב. ויסמוך את ידיו עליו. בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו, בנו מניין מדוד (מלכים א' א') ויגדל כסא שלמה מכסאי, תלמידו מניין מיהושע שא"ל הקב"ה למשה וסמכת את ידך עליו ומשה סמך שתי ידיו עליו שנ' ויסמוך את ידיו עליו וזשה"כ טוב עין הוא יבורך זה משה. וכן אליהו לאלישע (מלכים ב', ב' ט') ויהי נא פי שנים ברוחך אלי. (ואומר) [שומע אני שחסר משה ת"ל] ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו, שלא טימא הטהור ולא אסר המותר, ולא נס לחה, שלא היה עיף לעסוק בתורה, לחה, כמו (שה"ש א' י') נאוו לחייך בתורים, בשתי תורות תורה שבכתב ושבעל פה. ויצוהו. צוה עליו להורות לפניו.
<h2>דף קי.</h2>
בהצותם על ד' [במדבר כ"ו]. מכאן כל החולק על רבו כאלו חולק על הקב"ה, וכל העושה מריבה עם רבו כאלו מריב עם השכינה שנ' (במדבר כ' י"ג) המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ד', וכל המתרעם על רבו כאלו מתרעם על השכינה [שנאמר (שמות ט"ז ח') לא עלינו תלנתיכם כי על ה'. וכל המהרהר אחר רבו כאלו מהרהר אחר השכינה] שנ' (במדבר כ"א ה') וידבר העם באלקים ובמשה.
